כאומנית ומחאתית, כל ציור שאני מייצרת הוא ניסיון לחקור ולהטיל ספק בערכים החברתיים המקובלים. "כולו לב", ציורי האחרון, אינו חריג מכלל זה. הוא משקף את הפער הקיים ביחסינו כחברה לבעלי חיים, ומנסה לפצח את השאלה המטרידה מדוע אנו מרעיפים חיבה ואכפתיות על בעלי חיים מסוימים תוך הזנחה שיטתית, ניצול והתעללות בבעלי חיים אחרים?
כאשר מתבוננים בציור "כולו לב" בולט הבולדוג המפואר. במבט ראשון העגל ברקע כמעט אינו נראה. הציור מקבל משמעות נוקבת כשמסתכלים עליו מבעד לעדשת שחרור בעלי החיים, וגורלותיהם המנוגדים של חיות הבית והמשק. הבולדוג, הממוקם בצורה בולטת ובעל פירוט עשיר, מייצג את חיות המחמד, ככלבים וחתולים, המוערכות בחברה האנושית. הם מטופחים ומוגנים, חייהם קשורים באופן מהותי בחיינו, הם נהנים מבית חם, מאהבה, ונחשבים לרוב גם כחלק מהמשפחה.
בניגוד חריף, ברקע, נמצא עגל בכלוב, כמעט ולא נראה, מרוחק ומושלך לאפלה. הציור משמש כאלגוריה להתייחסות הדואלית שלנו לבעלי חיים ולמוסר הכפול שנלווה לה. עגלים מופרדים מאימהותיהם עם הלידה, מפוטמים במכלאות ללא התייחסות לצרכיהם המנטליים או הפיזיולוגיים, נשלחים לשחיטה ומוצגים כמוצרי מזון בנילונים שקופים בסופר.
העגל ברקע הוא צל של התעשייה, סמל לחיים רבים המצטמצמים ליחידות סחר - בעל חיים בו משתמשים כסחורה, כמזון. העגל, המציץ מבעד לגדר, מסמל עולם שנמצא מחוץ לטווח הראייה המנטלית שלנו, מחוץ למחשבתם של רוב האנשים בעולם, למרות נוכחותם המספרית האדירה של בעלי החיים במשקים. אפקט ריחוק זה מודגש על ידי מיקום העגל בתוך כלוב נפרד ומרוחק - מטפורה ויזואלית למידור של האמפתיה שלנו ולניתוק חיות המשק, אותן אנו אוכלים, ממציאות חיינו. תיאורו של העגל בציור פחות אינטימי, פחות מפורט, משמש תזכורת מפוכחת לעיוורון הסלקטיבי שלנו, לחוסר ההתייחסות שלנו אליהם כראויים להתחשבות מוסרית, ולתפיסה התועלתנית שרבים מחזיקים כלפי חיות משק כמו עגלים, פרות, תרנגולות, חזירים ועוד.
מהי אותה "דואליות מוסרית" שאנו מחזיקים בה בכל הקשור להתייחסותנו לבעלי חיים שונים? למה אנחנו מקדמים רגשות חמלה ואהבה כלפי חיות מחמד, בעוד שאנחנו לוקחים חלק בהתעללות ושימוש בבעלי חיים כמוצרים. האם זו תפיסה מתגוננת של המציאות, או בעיה שורשית יותר בעלת סימפטום של ערכים עקומים בחברה המודרנית?
דיכוטומיה זו נבדקה גם על ידי ד"ר מלאני ג'וי בספרה "Why We Love Dogs, Eat Pigs, and Wear Cows". ד"ר ג'וי זיהתה בקרב בני האדם תהליך נפשי לו קראה "קרניזם", הכולל הפרדה תרבותית ותפיסתית שאנו עושים בין בעלי החיים השונים, שבסופו של דבר מוביל להתייחסות חסרת אמפתיה לחיות משק, אותן אנו תופסים כמזון.
אנחנו כולנו יודעים זאת, ועם זאת מרגישים צורך לקבל איזה שהיא גושפנקה מהמדע – אז כן - מחקרים אקדמיים רבים הראו כי לחיות משק ,כמו פרות ותרנגולות, יש רגשות, יכולת לחוות כאב, חרדה והן אפילו יוצרות קשרים חברתיים. חיות המשק הן לא "מוצרים", הן יצורים חיים וככאלה הם בעלי זכות לחמלה ולחיים נטולי סבל. אין צורך במחקרים מיוחדים ולא בטענות שונות לגבי "מה הותר על ידי הדת" או תירוצי "ככה זה מאז ומתמיד". צריך להיות להיות לנו מצפן פנימי שמכוון אותנו ומראה לנו מה נכון לעשות ומה לא - ותעשיית בעלי החיים, בה עוברים בעלי החיים סבל והתעללות מכוונת מיום לידתם עד יום מותם, היא לא דבר מוסרי וטוב.
ציור זה הוא, אפוא, ביקורת על ערכים חברתיים המתבטאים בהתייחסות שונה לבעלי חיים שונים. דרך יצירתי "כולו לב" אני מוחאת על הפיכת יצורים חיים לסחורה ואני מבקשת מהצופים להכיר בכך שהאמפתיה, החיבה, החמלה וההתייחסות המוסרית שלנו אינן יכולות להישאר מוגבלות לתחומי חיות המחמד אותן אנו מגדלים בבית, אלא חייבות לחצות את גבולות המינים ולהיות מורחבות לכל חי שחש כאב וסובל כתוצאה מהשלכות בחירותינו. מה שלא היינו עושים לכלב שאנו מגדלים – אל לנו לעשות לבעל חיים אחר, שסובל, כואב, מתלטף, אוהב וחש בדיוק כמו הכלב בבית.
אני מזמינה את הצופים להתמודד עם האמת הלא נוחה, שהחיבה שלנו היא סלקטיבית, והמוסר שלנו סובייקטיבי, מפוצל ותלוי תפיסה. על ידי הכנסת שני סוגי בעלי-חיים הללו לאותו מרחב ויזואלי אך מופרד ובקנה מידה שונה, אני מנסה לעמת את הצופה עם הדיכוטומיה. חוסר העקביות המוסרי ביחסים שלנו עם בעלי חיים, בא לידי ביטוי באופן קיצוני בעידן המודרני התעשייתי, בעל פרקטיקות מתעללות וקיצוניות בהיקפן, והיא אחת מטענות הליבה של התנועות לשחרור בעלי חיים, הדוגלות בהכרה בערך הפנימי של כל בעלי החיים והערכה מחדש של אופן השימוש וההסתכלות על בעלי חיים בחברה.
לחקירה נוספת העוסקת ביחס בין בני האדם לבעלי החיים בעידן המודרני אני מזמינה אתכם לקרוא את ספרי "וחך, אוכל יטעם לו", שם אני מפגישה תפיסות פילוסופיות שונות עם תחלואות העידן המודרני, כפי שהן באות לידי ביטוי בתעשיית בעלי החיים. אני מזמינה את הצופה לחוות את העולם דרך עיניי, לראות לא רק בעלי חיים, אלא את החיים בעצמם, וכיצד בחירות המזון שלנו יכולות להשפיע על האדם שאנחנו ועל קיום אנושי מספק.
הציור מוצג עד סוף חודש מרץ 2024 בגלריה בן עמי בתל אביב בתערוכת "על כלבים וחתולים ומה שבינהם". לפרטים נוספים על התערוכה לחץ כאן
Comments